1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (הנשיאה ורד שפר; בל' 33419-09-12). בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 28.6.11 (להלן גם:
הוועדה).בהחלטתה קבעה הוועדה, כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי של המבקש.
2. המבקש, נהג אוטובוס במקצועו, נפגע בברך ימין ביום 3.1.08, ופגיעתו הוכרה כתאונה בעבודה. לפי העולה מפרוטוקול הוועדה, ביום 6.3.09 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי למבקש דרגת נכות יציבה בשיעור 0%, בתחולה מיום 1.12.08. ביום 7.3.11 הגיש המבקש תביעתו לדון בהחמרת מצבו לפי הוראת תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן:
התקנות), לה צירף אישור רפואי לפי הוראת תקנה 36 מיום 21.2.11. ביום 28.4.11 עמד המבקש בפני הוועדה הרפואית מדרג ראשון, אשר קבעה כי "
הבעיה בברך וגם בברך השמאלית היא ניוונית מתמשכת שמחמירה עם הזמן, והתהליך הזה לא קשור לאירוע". על כך הגיש המבקש ערר לוועדה. ביום 28.6.11 נבדק המבקש על ידי הוועדה, בדיקה אשר ממצאיה פורטו בהרחבה בפרוטוקול. בסעיף האבחנות קבעה הוועדה כי המבקש סובל מ"
חבלה סיבובית לברך ימין, קרע במיניסקוס הפנימי שינויים ניווניים בשתי הברכיים". בסעיף הסיכום והמסקנות קבעה הוועדה, כדלקמן:
"
בהשוואה לתיאור הוועדה קודמת מ 6/3/09 (מלפני טענת ההחמרה) היתה הגבלה בכיפוף עד
100, ואיתה הגבלה ביישור. גם השינויים הניווניים המתוארים דומים למתואר על ידי הוועדה היום.
הוועדה קודמת מצויין שהליקוי הניווני הוא דו צדדי במידה זהה מבחינה רנטגנית, וכבר בצילום רנטגן למחרת יום התאונה מציין האורטופד דר' אידלמן מרק שקיימים שינויים ניווניים בברך.
המערער סובל ממחלה ניוונית של שתי הברכיים עם הגבלה בתנועות שתי הברכיים, במידה דומה. כפי שתלונותיו יחמירו בהדרגה ואף הממצאים הרנטגניים יחמירו בהדרגה. להחמרה זו בתמונות (אם כי לא בממצאים) אין קשר לתאונה הנדונה. לפיכך הוועדה דוחה את ערעור הנפגע ומאשרת החלטת הוועדה בדרג ראשון. אין החמרה הקשורה לתאונה הנדונה."
לאור האמור נדחה הערר.
3. על כך הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי, בו טען, בין היתר, כי החלטת הוועדה אינה מתייחסת למסמכים רפואיים אותם צירף המלמדים על החמרה במצבו, למגבלותיו הרפואיות ולכך שעבר ניתוח ארתרוסקופיה בברך ימין לאחר שאובחן אצלו קרע של המיניסקוס הפנימי כתוצאה מפגיעתו בעבודה. המבקש הבהיר לבית הדין האזורי כי ערעורו מתייחס לשתי החלטות של שתי ועדות רפואיות לעררים, ובנוגע לשני אירועים שהוכרו כתאונות בעבודה: האירוע הראשון הוא מיום 3.1.08, מושא החלטת הוועדה מיום 28.6.11 שלפניי. האירוע השני הוא אירוע מיום 17.6.08, בו נפגע המבקש בגבו התחתון.
4. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי בערעורו לא טען המבקש טיעון לגופו של עניין, המתייחס לפגיעה בגבו. האישור הרפואי שצירף לפי תקנה 36 מתייחס רק לפגיעה בברכו. כמו כן התלונן המבקש לפני הוועדה רק בעניין הפגיעה ממנה הוא סובל בברכו. על כן התייחס בית הדין רק לפגיעתו מיום 3.1.08. בית הדין קבע כי הוועדה ערכה למבקש בדיקה קלינית, וסיכמה את ממצאיה במסקנה שהוא סובל ממחלה ניוונית בשתי הברכיים, אשר אינה קשורה לתאונה. החלטת הוועדה מנומקת וסבירה וניתן להבין כיצד הגיעה הוועדה למסקנה אליה הגיעה. בית הדין דחה את טענת המבקש כי הוועדה לא התייחסה למסמכים הרפואיים המראים על החברה במצבו, משום שבפרוטוקול נרשם כי בין המסמכים שעמדו בפני הוועדה עמדו גם מסמכי תביעת המבקש להחמרת מצב. הוועדה אינה מחויבת להתייחס לכל מסמך ומסמך הנכלל בתיקו הרפואי של המבקש, ככל שאיננו בגדר חוות דעת מומחה. לאור האמור נקבע כי לא נמצאה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, והערעור נדחה.
5. בתמצית, טוען המבקש בבקשתו כי היה על הוועדה להתייחס למסמכים הרפואיים בתיקו הרפואי שעמד לפניה. כמו כן חוזר המבקש על טענותיו כי ערעורו מתייחס לשתי התאונות שהוכרו כתאונות בעבודה, וכי צורפו מסמכים המעידים על כל פגיעה ופגיעה. על כן היה על הוועדה להתייחס לכלל המגבלות הרפואיות מהן הוא סובל לרבות הפגיעה בגבו, משום ש"
הגבלותיו של המבקש ופגיעותיו לראשונה הופיעו רק אחרי התאונה הראשונה, הלכו והחמירו עד לתאונה השנייה שהלכו והחמירו עוד יותר." לאור האמור מבוקש כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה לצורך בחינת מצבו מחדש וקביעת דרגת נכות ההולמת את מצבו הרפואי.
6. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסקי הדין של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 28.6.11 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנות כמפורט להלן.
7. בדיון שנערך לפני בית הדין האזורי, התבקש המבקש להבהיר מדוע הוא סבור כי היה על הוועדה "
להתייחס למסמכים הנוגעים לפגיעות וללקויות הנוגעות לאיברי גוף אחרים". מעיון במסמכי תיק בית הדין האזורי עולה כי המבקש אכן לא טען בפני הוועדה, בערעורו או בהודעתו לבית הדין מיום 21.5.12 כל טיעון לגופו של עניין המתייחס לפגיעתו מיום 17.6.08, וכי האישור הרפואי שצירף על החמרת מצב לפי תקנה 36 מיום 21.2.11 עוסק אך ורק בפגיעתו מיום 3.1.08, בה כאמור, נפגע בברך ימין. עוד יוער כי גם מכתבו של דר' דאוד גטאס מיום 15.2.11 אליו מפנה האישור הרפואי על החמרת מצב, מתייחס ל"
בדיקה להחמרת מצב בגין האירוע הנ"ל מ3/1/08" ולפיו "
קיימת החמרה ברורה במצב הברך הימנית רנטגינית וקלינית". לפיכך, לא נמצא מקום להתייחס לטענותיו של המבקש המתייחסות לכאבים ולפגימות רפואיות נוספות שהועלו במסגרת בקשת רשות הערעור. אשר על כן, וככל שבקשת המבקש למתן רשות ערעור נסמכת על טענות אלה - היא נדחית.
8. נותרה שאלה בדבר אי בהירות החלטת הוועדה בנוגע למצבו של המבקש בברך ימין. כפי שפורט לעיל, הוועדה ציינה כי "
המערער סובל ממחלה ניוונית של שתי הברכיים עם הגבלה בתנועות שתי הברכיים, במידה דומה. כפי שתלונותיו יחמירו בהדרגה ואף הממצאים הרנטגניים יחמירו בהדרגה.
להחמרה זו בתמונות (אם כי לא בממצאים) אין קשר לתאונה הנדונה" (ההדגשה שלי, ר.ר.). מהנמקת הוועדה לא ברור האם הממצאים שמצאה הוועדה בבדיקתה מעידים על החמרת מצבו של המבקש, אם לאו. כמו כן נראה לכאורה, כי הוועדה מתעלמת מן הפגיעה של המבקש בברכו שהוכרה כפגיעה בעבודה, תוך קביעה מראש שכל החמרה לעתיד לבוא תהיה אף היא קשורה אך למחלה הניוונית ממנה הוא סובל.
על כן מתבקשת תגובת המוסד לביטוח לאומי לשאלה מדוע לא יוחזר עניינו של המבקש לוועדה על מנת שזו תבהיר את החלטתה מיום 28.6.11 מושא הבקשה, תוך התייחסות גם למסמכים בתיקו הרפואי של המבקש העוסקים בפגיעתו של המבקש בברכו הימנית מיום 3.1.08. הוועדה תנמק את החלטתה כך שגם מי שאין מקצועו בתחום הרפואה יוכל לרדת לסוף דעתה. לשיקול דעתה של הוועדה האם לזמן את המבקש לבדיקה נוספת.
9. המוסד לביטוח לאומי יגיש תגובתו לשאלה כפי שפורטה בסעיף 8 לעיל עד ולא יאוחר מיום
5.12.12.
ניתנה היום, כ"ב בחשוון, תשע"ג
(7 בנובמבר, 2012
) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.